תעלוליה של מסרגה רעה (ואפודה מסתורית)

תעלוליה של מסרגה רעה: הומאז' לספר "תעלוליה של ילדה רעה", מאת מריו ורגס יוסה

מסרגה רעה 1: המסרגה מחסלת מלאי של חנות שלמה (טוב, נו, בערך…)

זוכרים שסיפרתי לכם על מגאזין האספנים של ווג סריגה? וזוכרים שסיפרתי לכם שבחנות עולם המגאזינים יש כ-20 חוברות שמחכות לכם? אז זהו, שכבר מזמן חיסלתם את המלאי, ומלאי חדש של מגאזיני ווג אמור (אמן, כן יהי רצון) להגיע בקרוב. אני ממליצה שתתקשרו ותשאירו שם ומספר טלפון, וברגע שהמגאזינים יגיעו יצרו עמכם קשר.

מסרגה רעה 2: המסרגה מציקה לבני הבית ותופסת כל הזמן את המחשב

אבל בואו נחזור עוד קצת אחורה בזמן, אל התקופה בה רק גיליתי את המגאזין באינטרנט וטרם קיבלתי אותו במתנה, או אז צפיתי שוב ושוב בסרטונים ה-VK360 של הדגמים ביו טיוב, תוך ניסיונות נואשים לעניין בהם את סובבי. הנה דוגמה להלך הרוח ששרה בביתי באותו הזמן:

אני מדברת עם הבת שלי (תוך כדי צפיה בסרטון) : "אמה, תראי איזה יופי של סוודר, תסתכלי איך זה מאחור, תראי איך זה סרוג ככה מיוחד בשרוולים, וואו".
אמה: "כן, כן, אהמממ.. יופי. אמא, מתי תפני לי כבר את המחשב? ומה עם ארוחת צהריים? כבר שבע בערב!".

והנה הסרטון הממכר:

בקיצור, עוד לפני שהייתי הבעלים הגאה של המגאזין החלטתי לסרוג את אחד העיצובים. מאחר וזו גיזרה א-סימטרית הסתכלתי על הסרטון שוב ושוב, עשיתי pause אינספור פעמים, הגדלתי והקטנתי את המסך, שירטטתי לי את המבנה כפי שנראה לי, בחרתי צבעים (תכף נגיע לזה) והתחלתי לסרוג.

מסרגה רעה 3: המסרגה לא מקשיבה להוראות

כשהמגאזין הגיע כבר הייתי באמצע הסריגה, ושמחתי לגלות שלא טעיתי בפרשנות שלי לאופן הסריגה הנדרש. עם זאת, למרות שכבר יכולתי לסרוג מהוראות העדפתי להמשיך בשלי, וגם ליצור וריאציה משלי לגב. גם שרוולים לא סרגתי – בעצם כן סרגתי, אבל לא השתמשתי בהם. על פי ההוראות השרוולים אמורים להסרג בנפרד ואז תופרים אותם לגוף המרכזי. עשיתי זאת אבל משהו לא יצא טוב והשרוולים לא עמדו יפה. במקום זאת, סרגתי עמודים כפולים בעיגול על פני שלוש שורות ישירות אחרי שחיברתי את הגב והחזית (כמו העלאת עיניים בשתי מסרגות).

מסרגה רעה 4: המסרגה מבצעת את הפשע המושלם – סורגת אפודה יפה אך מתעצלת לנקות את החוטים

אם יש משהו שאני אוהבת במיוחד באפודה שלי אלו הם הצבעים. לקח לי זמן להחליט באילו צבעים להשתמש. בסרטון הצבעים הם בהירים, אבל כל מה שידעתי הוא שאני רוצה להרגיש חורף וללכת על משהו קצת אחר. היה לי בבית צמר חום-דב מקסים שלא ידעתי כבר המון זמן מה לעשות איתו. היה לי גם בורדו שנשאר (זה מפרויקט השל של יום כיפור), אפור, וגם ירוק-אפרפר-אוקסיד כזה שאני מאוד אוהבת (ממנו סרגתי סוודר לא גמור לפני שנתיים – אבל זה כבר סיפור אחר…). הלכתי עם כמה חתיכות שכבר סרגתי לחנות הצמר וקניתי עוד סגול עמוק מדהים. הרגשתי שמצאתי צוות צבעים מנצח. משהו בשילוב הצבעים שיצרתי מעניק תחושה אמיתית של חורף – בדיוק כמו שרציתי. בינתיים, לא סיימתי לנקות את החוטים… עצלנות? התירוץ שלי הוא שהייתי חייבת כבר לקפוץ לפרויקט הבא…

טה-דההה: הנה היא, אפודת המיסתורין:

קצת על האפודה:

האפודה מאוד פשוטה, עשויה בעיקר ריבועי סבתא, אך יש בה אלמנט א-סימטרי שמחייב לסרוג "משולשים" בתפר סבתא (granny stitch) בשני צידי החלק הקידמי וזה קצת מסובך למי שלא מספיק מנוסה – אבל עם הדרכה נכונה תצליחו גם אתם. האלמנט הא-סימטרי יוצר מפתח צוואר שנוטה יותר שמאלה, וזה מה ששבה את ליבי באפודה הזו. את הגב, כאמור, סרגתי בניגוד להוראות כריבוע סבתא אחד, והארכתי אותו מלמעלה ומלמטה + תוספת של עמודים בגבהים משתנים בצידו החיצוני של הגב ליצירת הגיזרה של מפתח בית השחי.

עלה לי רעיון להוסיף פונפונים אפורים בחזית עם שרוך שמושחל בצווארון השחור, אבל לא הייתי בטוחה. אשמח לשמוע דעתכם… להוסיף או לא להוסיף פונפונים?

בזאת תמו מעללי המסרגה הרעה, לפחות עד לפעם הבאה…

שלכם באהבה,

רות האפרתי (צמרל'ה)

ועוד משהו: תודה לכל הנרשמים לשיעורי הסריגה שלי. יש עוד מקום למי שמתעניין, אז תבואו – אתם מוזמנים.

מודעות פרסומת